זוכרת, ולקחתי צעד אחורה כי ליזה הייתה שם חח 
אחח כמה זיכרונות. היו לנו ימים יפים ביחד. היו לנו רגעים שאני בחיים לא אשכח. אמרת לי מילים שנחרטו לי בראש ואיתם אני חייה. 
כל פעם שאני רואה את עידן במקיף עולה לי מעין חיוך קטן על הפנים כי הוא מזכיר לי אותך. אני נותנת לו נשיקה על המצח ושולחת אותו לדרכו. אני רואה אותו עם חברה שלו וזה עושה לי טוב. ילדה מקסימה ומתוקה.. חבל שלא יצא לך להכיר אותה.. 
אני פחות מרגישה אותך איתי.. תחזור אליי. במיוחד עכשיו, בתקופה הזאת שאני הכי צריכה אותך..
אני אוהבת אותך. ומתגעגעת..

עם לכתך חור שחור נפער בחיי, חור ענק מאיים רובץ
על ליבי שוכב כמצבה ולא עוזב.
לא מתרגשת משום דבר, לא משתוקקת לשום דבר
מלבד לראותך, חיים שלי, יפה שלי, ילדי שלי!

החגים האלה שפותחים את השנה,
לכל אחד חלום, תקווה ומשאלה,
עבורי הכל נגמר, החגים תזכורת כואבת ואפלה
לזמן בו החליט האל לקחת אותך ממני.
אני מאמינה שאלוקים רוצה לצידו את המלאכים הטובים, 
לכן הוא לקח אותך מהר מדי, כואב מדי, טרגי מדי..

שנה לא ראיתי אותך, ילדי שלי,
ואני עדיין מחזיקה את דמותך,
טרם התאוששתי מהידיעה על מותך,
האש בליבי עדיין בוערת מכעס, מצער, מאבל
הכאב שורף, אוכל כל חלקה טובה,
מה יכבה את כאבי, את צערי ילדי שלי?

העולם בחוץ ממשיך להתנהל כרגיל,
והעולם שלי שתק לחלוטין.
אני מסתכלת על ילדים בני גילך, 
מחפשת ביניהם את דמותך.
הצחוק, היופי, החיוך הייחודי שלך,
מחפשת אולי מישהו דומה לך.
אתה חסר לי לירן, הלב בוכה בשקט והנשמה זועקת.
בבית? אל תשאל ילדי, כולנו
מסתובבים חסרי שמחה וחסרי מטרה.

הבטיחו לי שהזמן מרפא את הכאב
אבל הכאב לא עוזב לירן שלי,
מי שאמר שזמן הוא התרופה, טעה טעות חמורה.
הכאב דפק על דלתות חיי ולא מרפה
כל יום שעובר אתה חסר יותר..
עוד הייתה לי אמונה שאתה שם באילת,
עושה חיים משוגעים כמו שתמיד חלמת, רצית ואף עשית,
הדלת תפתח ותכנס עם שמחת החיים רעש וצלצולים,
תחבק, תרעיף אהבה, תתלבש ותתגנדר
בטעם הייחודי שלך, תצא מהחדר ותאמר- אמא, תריחי, 
תריחי אותי, תראי אותי. ואני מלאה גאווה, והיום?
נשמתי, אני מריחה את בגדייך, את מצעייך ומחכה
מתגעגעת עד כאב לחבק, לנשק להרגיש להחזיק בך בדמותך.

כן החיים "נמשכים",
קמה, מתלבשת ויוצאת,
מהנהנת לשלום, מחייכת בלי רגש.
גם בבית מתנהלים "כרגיל",
אבל לא !! זה לא רגיל לירן שלי,
אנחנו מונעים כי צריך לנוע,
אני עומדת במקום, הפחד משתק אותי
שמא תופיע ואני לא אהיה שם..

הקול היפה שלך, כחלום בלהות
שומעת אותו בין כותלי הבית,
מסתובבת, לירן? זה אתה או חלמתי חלום?

הכאב מחזיק בנו בעוצמה, בחוזקה ולא מרפה,
לוחץ, חונק, אין לי נשימה אין לנו חיים, 
לא לי ולא לאבא, לא ללינור ולא לעידן.

אל הים אינני מעזה ללכת ולא להסתכל,
כועסת, הים לקח את הדבר היקר לי בחיים,
הים נטל את ליבי, את חיי, את היהלום שלי - אותך!
עם טביעתך טבעו בים שמחותיי, אהבותיי כל חיי,
הים שהיה אהבתך הגדולה הפך לסיוט של חיי.

אומרים שהים מחזיר דברים אבודים,
שיום אחד כל שנעלם ייפלט וייסחף אל החוף.

לירן שלי, שנה חלפה ואני עוד מחכה, אולי תשוב אלי..

אמא - אמא שלך לעד!

 דוהרים נשאה אותך מאיתנו אל שדות ירוקים, אל מי נהר זורמים ואור נצחי.
זה בדיוק שנה מאז נדם לבך, ואתה רק בן 22 באותו הרגע הכל נעצר ונשאר דומם, הכל פצוע וכואב, השארת אחרייך חלל ריק, משפחה כואבת ואוהבת, המון שאלות שאין ולא יהיו תשובות, המון מכאובים שאין להם ריפוי, כולנו אוהבים וכואבים, ואתה לירן היית ותהיה היהלום שבכתר, להורים ולכולם, אתה אהבת את החיים אך החיים בגדו בך, אהבת את כולם וכולם אהבו אותך.
האור שכבה אתך, נצבע בשחור.
בזעקה חירשת אנו שואלים "התשמע קולי רחוקי שלי, התשמע קולי באדר הנך,
קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי".
הלב מדמם, העניים בוכות ועצב עוטף מסביב את חיינו.
אלבומי התמונות, הזיכרונות, החפצים שהשארת הם הדברים היקרים ביותר שנותרו.
המילים קצרות לתארו.
איך ברגע התחלפה לה שימחת חיים בעצב ותוגה של חיים ללא חיים.
להרגיש געגוע שהולך ומתעצם עם הזמן, געגוע למי שהיית, למי שיכולת להיות, געגועים למשפחה שיכולתם להיות,געגועים לחלום שהתנפץ.
מבטך מהתמונות ואנחנו בכאב שצובט בלב מביטים וחושבים אולי עוד רגע תגיד משהו, תחייך ותושיט ידיים לחיבוק אחרון ובצחוקך הזוהר תגיד "הכל יהיה בסדר אל תדאגו," זאת התקווה שהיית נותן.
אבל עדיין ממשיכים להלך על חבל דק שמפריד בין החיים אתך לחיים בלעדיך, בין קיום הפיזי,
הו אלוהים, חלון הגעגועים והכאב נפתח ולא ניגר מדי יום ביומו ובכול לילה ולילה .
להורים חוס עליהם הכואבים, הבוכים והשבורים .אנא תן לדמעות קול קטן.
תן להם כת הכוח לבכות ולהתגעגע.
אך תן להם גם את הכוח להמשיך בשביל האחרים, הילדים לינור, ועידן תהיו להם בריאים אמן.
לחמת כגיבור שאין שני לו, בשעות הכי קשות, לו רק היה ניתן לך עוד היית אומר הכול יהיה בסדר עם חיוך על השפתיים נכון מלחז ביז'י. עם אהבה ונתינה אין סופית למשפחה ולחברים.
וכל המשפחה שמאוד אהבת ואוהבים אותך.
אתה איתנו כול הזמן, אנחנו ממך לא נפרדים.
אתה הכוח שמניע את ההורים שלך כל מה שהם עושים זאת הנחיה ממך.

לאמא מלי.
להיות אמא,
זה לחלום עליו עוד בטרם נולד, 
להרגיש אותו גדל בתוכך בגופך ובנשמתך, לחוש את חבל הטבור המחבר בנכם, זה ללדת אותו והתענג מרגע הלידה, להרגיש שמחה שמקפיצה את הלב, להיות מאושרת להיות אמא.

שהקב"ה יתן לכם כוח להמשיך האלה, בשביל הילדים שלכם.

אוהבת אותכם ומחבקת.

לירן שמשון ז"ל ת.נ.צ.ב.ה. אמן.

11 חודשים של ריקנות , ושל עצב כזה גדול שאני לא יכול לתאר , אבל אל תדאג ביזי , אני לא צריך אזכרה כזאת או אחרת כדי לזכור אותך במשך החודשים האחרונים אתה התמונה האחרונה בראש לפני שאני הולך לישון והתמונה הראשונה כשאני מתעורר , גם עכשיו שהתעוררתי היה לך את הפרצוף של 
''נו מחו.... באמת זה הזמן לישון? קום כבר'' אז קמתי ביזי אני כבר לא יושן אוהב אותך ומתגעגע הלב בוכה יום יום , ביזי אוהב אותךךךך.

וזה היה רק בפעם הראשונה שראיתי אותך , 
נימאס לי מזכרונות , אני רוצה לראות בעיניים , ולהרגיש בידיים .. ולנשק אותךךךךךךךך שובב כפרה שלייי אהבה יקרה שליי 
אני חוזרת לישון עם עוד אשליה שמחר בבוקר הכול היה חלום רע! 
אוהבת אוהבת אוהבת רניניפדיק :-*

להיות שאני יורדת לאילת ובמקום לקבל ממך חיבוק ענק אני אעמוד בכל המקומות שהיינו בהם ובידיים שלי אחזיק מודעה שטוענת שאתה לא כאן איתנו כבר 11 חודשים!!!!!
אני מודה בויקה שלי, אני ממש מפחדת מיום חמישי. אני לא מצליחה להבין איך הזמן טס כל כך מהר ועדיין לא חזרת אלינו?
אני מסתכלת שוב ושוב על התמונות מאילת, שומעת שוב ושוב את ההקלטות של הקול שלך מדבר אליי, מתי אני אראה אותך באמת, מתי אני אשמע אותך באמת?
כמעט שנה עברה בויה, שנה שבה חיים של הרבה אנשים כאן השתנו.. אתה השפעת על כל כך הרבה אנשים..
עם כל הכאב, עם כל הגעגוע, עם כל הכעס - אני לנצח אודה לאלוהים על שהכרתי אותך.. ולו למעט.
לילה טוב חוחיחשלי שלי.